ב-9 במאי שנת 1950 אצל עריסת "הנולד" עמדו די הרבה מעוניינים. העניין שלהם לא היה כבדרך אגב: 600,000 פסו הושקעו בפתיחת חברה לייצור רכבים קלים. חלק מהכסף (51%) השקיע המכון הלאומי לתעשייה של ספרד, חלק אחר (42%) סיפקו ששה בנקים, וה-7% הנותרים הגיעו מחברת FIAT, שאת הרכבים שלה התחילה לייצר החברה החדשה מברצלונה. השם החדש של החברה היה Sociedad Espanola de Automoviles de Turismo, אך עכשיו כל העולם קורא לרכבי חברה זו בצירוף פשוט – SEAT.
גם אם עכשיו הרכבה ידנית מוגבלת לרכבים ייחודיים ויקרים בלבד, לפני כן בידיים הרכיבו הכול, כולל סיאט.
הנשיא הראשון של סיאט היה חוסה אורטיס דה אצ'גואה (Jose Ortiz de Echague), שהגיע לתעשיית הרכב, כמו רבים בתחילת המאה שעברה, מהתעשייה האווירית. בביוגראפיה הסוערת שלו היו שירות בצבא, היכן שקיבל את הסמכת הטייס שלו, ייסוד ארגון אוחזי המניות "תעשיות אווריות" (CASA), כמו כן אצ'גואה היה ידוע כצלם מצוין. לא מפתיע שתחת הנהגתו של אדם כריזמטי שכזה החברה הספרדית הראשונה לייצור רכבים קלים הגיעה לתוצאות משמעותיות.
המכונית הראשונה של סיאט – לא אחרת מהפיאט 1400 (בתצלום).
אחרי שלוש שנים, ב-13 בנובמבר שנת 1953 יצא הסיאט הראשון. זה לא היה דגם חדש כלשהו אלא פיאט 1400 עם מגנים שונים. מצב כזה לא הפריע לאף אחד ובשנה הבאה נוצרו כשלושת אלפים כלי רכב. בשנים הבאות כמות הרכבים המיוצרים ביום עלתה בקצב מדהים. כך בשנת 1955 מהפס ירדו שבעה אלף כלי רכב, בשנת 1956 – 10 אלף.
מהפיאט המקביל הפירוש של סיאט היה שונה רק במגנים.
בשנת 1957 התחיל ייצור הסיאט 600 – מכונית אמינה וחמודה, שקיבלה פופולאריות גדולה בספרד. לאחר 14 שנה, בשנת 1971, כל מכונית רביעית במדינה תהיה דווקא מהדגם הזה והייצור שלו ייפסק רק בשנת 1973.
ה"ילדון" העירוני סיאט 600 הוא גם תוצאה של שיתוף עם הענק האיטלקי.
בשנת 1960 החברה ציינה תאריך כפוך: גיל עשר לחברה ויציאת המכונית ה-10 אלף. באותו זמן כבר ברור שסיאט היא בעלת כל הסיכויים להגיע לרשימת המובילים בייצור הרכב. מה שהיא מצליחה להשיג בשנת 1964, כאשר המשרד הראשי של החברה עובר למדריד, ומספר העובדים גדל עד ל-10 אלף איש. ביום המפעל מייצר 300 כלי רכב וכעת במבחר הדגמים נמצא גם הסיאט 1500.
הפופולאריות המטורפת של הסיאט 600 גרמה לחברה להרחיב את מבחר הדגמים ולהוציא גרסה חזקה יותר בשם סיאט 800.
ההוכחה לכך שבחברה הכול בסדר הייתה עסקת הייצוא הראשונה: בשנת 1965 אלף וחצי כלי רכב נמכרו לקולומביה. הישגי השנה הבאה הייתה הוצאת המכונית מספר חצי מיליון והצגת הדגם הבא – סיאט 850.
קצב הייצור עולה ולאמצע שנות ה-60 בפס מופיע עוד דגם: הסיאט 1500.
המכונית האירופאית של שנת 1967 – פיאט 124, הופצה בספרד בשנת 1968.שם היא נקראה, כמובן, הסיאט 124. מלבד תא נוסעים מרווח ונוח, דגם זה היה בעל תכונות טכניות לא רעות: מנוע בנפח 1197 סמ"ק יכל להאיץ את המכונית ל-140 קמ"ש. באותה שנה יצאה המכונית המיליון של סיאט.
בשנת 1965 סיאט משפרת בצורה יסודית את ה-600\800 הקטנטן ויוצרת כתוצאה את הדגם 850 (בתמונה).
הייצור התפתח וצמח ולכן גדל גם מספר העובדים. לשנת 1969 הם היו לא פחות מ-20 אלף אנשים. התרחב גם מבחר הדגמים – בעזרת הסיאט 1430 בעלת התמסורת האחורית. המכונית הקלה למדי (1010 ק"ג) עם נפח מנוע של 1483 ס"מ פיתחה מהירות של עד 155 קמ"ש. אם חושבים – זה לא כל-כך מעט.
המכונית העולמית פיאט 124 לא רק קיבלה פופולאריות גדולה בברה"מ כ"קופייקה" אלא גם בספרד בשם סיאט 124.
בשנת 1970 נפח הייצוא ביחס לשנת 1965 עלה פי 10. באותה שנה החלה ההיסטוריה הספורטיבית של החברה. במפעל אורגן אגף רכבים מיוחדים שגדל עם הזמן למחלקת "סיאט ספורט". ובשנה הברה סיאט הופכת לאלופת ייצור הרכב בספרד.
בשנת 1969 יוצאת לשוק הגרסה המחודשת של דגם 124, שקיבלה מנוע חזק יותר ואת השם סיאט 1430.
הדגם הבא של סיאט שיצא ברישיון של פיאט היה הסיאט 127. הסדאן הדו-דלתי הזה היה פופולארי לא פחות מה-124. הוא חודש מספר פעמים – נוצרו דגמים תלת-דלתיים של ה-127 (עם דלת-אחורית נפתחת מעלה) ואחרי כן גם צורה ארבע-דלתית.
החמש-דלתי על בסיס ה-124 הופיע רק בתחילת שנות ה-70 ונשאה שם מקורי משלה – 127.
שנת 1974 הייתה עוד אבן ציון בדרך החברה – ירד מהפס הסיאט השני מיליון. אך גם זה אינו האירוע החשוב של השנה, אלא זה שהחברה תופסת מקום בעשיריית יצרני הרכב המובילים באירופה והופכת למקום שמיני ברשימה. לאחר שנה יתחילו את עבודתם גם המפעלים והמחסנים שנבנו במרטורל, מה שיעזור לסיאט לקבע את המיקום שלה.
בעשור הבא סיאט נכנסה לתקופה של שינוי: כבר בשנת 1980 מי שנראה כבן-ברית נצחי של הספרדים – התאגיד פיאט – מסרב להגדיל את חלקו בסיאט ומסיים את השותפות בת ה-30 שנה עם החברה. בהתאם לכך מפתחת סאט כעבןר שנה מדיניות פיתוח חדשה. הפרי הראשון של מדיניות זו היא העבודה על מבחר חדש לגמרי של דגמים: איביזה, רונדה, מאלאגה ומארבלה.
הסיאט מארבלה – ההטצ'בק התמוה – יצא לאור בשנת 1980.
לאחר שנה לעזרת סיאט נרתם הענק הגרמני פולקסוואגן, שתחת שליטתו נמצאים הספרדים עד היום. יום היסטורי ביחסים של שני החברות הוא ה-30 לספטמבר שנת 1982 כאשק החברות חותמות על הסכם לשיתוף פעולה. התוצאה הראשונה של השיתוף הזה היא יציאת מכוניות אאודי ופולקסוואגן במפעלי סיאט. בשנת 1983 במפעל הספרדי "נרשם" שובר קופות בהיקף גדול – הפולקסוואגן פאסאט. ובין כך לכך מציינת סיאט עוד תאריך – מהפס יורדת המכונית ה-5 מיליון. אך אף אחד לא רצה לעצור במקום זה: בשנת 1984 הספרדים מוציאים את ההטצ'בק הקומפקטי החדש איביזה. הביקוש ל"פצפון" היה גדול וביום נוצרות כ-530 כלי רכב שכאלה.
אחרי האיביזה והמארבלה הספרדים המציאו והוציאו לפס את הסדאן מאלאגה ואת הסדאן שנבנה על בסיסו רונדה.
בשנת 1985 סיאט שוב מתחילה בפרוייקטים ספורטיביים. יוצאת לאור מפלצת דו-מנועית על בסיס האיביזה. לראלי המקומיים מכינים את הבולידים אאודי קוואטרו ופולקסוואגן גולף. ובשנת 1986 מהפס יורדת המכונית ה-6 מיליון. פולקסוואגן, כדי לציין את האירוע קונה 51% ממניות סיאט ולסוף השנה חלקו גדל כבר ל-75%.
כתוצאה מהשיתוף עם ה"מפלצת" הגרמנית פולקסוואגן בשנת 1983 במפעל הספרדי נוספו דגמים. על הפס התמקם הפולקסוואגן פאסאט (2B).
תחת מעטה שנות ה-80 סיאט מציגה בפרנקפורט את הקונצפט של ההטצ'בק "פרוטו T" ובונה מפעל חדש במרטורל. ובתחילת שנות ה-90 פולקסוואגן בולעת סופית את סיאט כאשר רוכשת 99.99% ממניות היצרנית הספרדית. באותה שנה את מבחר אבי הטיפוס "פרוטו" ממשיכה המכונית בשם "פרוטו TL". שנה לאחר מכן לשוק יוצאת ששמה מוכר עד היום – הדור הראשון של הסיאט טולדו.
הקונצפט פרוטו TL פותח בסטודיו Pininfarina והיה האב של הסדאן טולדו.
בפברואר שנת 1993 הוד מלכותו מלך ספרד חואן קרלוס I (Juan Carlos I) יחד עם הנשיא של קבוצת VW שמונה זה עתה – פרדיננד פיך (Ferdinand Piech) חתכו את הסרט בטקס הפתיחה החגיגי של המפעל במרטורל, שנפחי הייצור שלו היו כ-2000 כלי רכב ביממה. לאחר חודש הוצג הדגם החדש סיאט איביזה ומיד מהפס החלו לרדת כ-530 כלי רכב ביום. המפעל במרטורל פועל לפי שיטת Just in Time ("בדיוק בזמן"), שבה כל מכונית נמכרת עוד לפני הייצור ולכן אין צורך במחסן של המפעל. כאשר המכונית רק מתחילה את דרכה על הפס מציבים בה "קופסה שחורה" – מכשיר אלקטרוני המקליט את כל הפעולות שבוצעו. לאחר מכן המידע שקובל נבדק לשם מציאת שגיאות אפשריות והמנוע נבדק על מעמד. אחרי כן את ההגה תופס הבוחן.
הסיאט הטולדו הראשונה נבנתה על חלקי פולקסוואגן גולף של הדור השני. כיום, למשל, ישנה מכונית בשם Chery Amulet שהיא לא אחרת מהטולדו הראשון.
בשנת 1995 סיאט הציג את אב הטיפוס של קומפאקט וואן ושכפול של הפולקסוואגן שאראן (דגם אלהאמברה), וגם קונצפט חדש – אינקה. האירוע החשוב ביותר של שנות ה-90 הוא יציאת המכונית ה-10 מיליון. שנתיים לאחר מכן מהמפעל במרטורל יורדת המכונית ה-11 מיליון. זוהי הייתה הסיאט קרדובה ואריו שהוצגה לראשונה במיצג הרכב בברצלונה. בתקופה קצרה (בשנים 1995-1997) החברה הצליחה להכפיל את הייצור שלה – מ-5 דגמים ל-11. כל זה היה אפשרי הודות למרכז הטכני של החברה, שהוא ייחודי. עוצמות הייצור שלו כוללות בעצמן את ההישגים הטכנולוגיים האחרונים ומערכות המחשבים המפותחות ביותר, ציוד ניסיוני וציוד לעבודות אבחון במנועים, מעבדות באקוסטיקה, רעידות, בלאי, חקירות אקלים, מחקר הפליטות לאטמוספירה וכיו"ב. סיאט מציגה את התוצרת שלה ב-62 שוקים בחו"ל. בשנת 1997, אחרי סיום הראלי סאן-רמו, קבוצת סיאט ספורט הפכה לאלופת העולם בראלי פורמולה-2 בפעם השניה ברציפות, כאשר לקחה חלק בשני שלבים: אוסטרליה (ניצחון) ואנגליה (מקום שני).
הופעת הדור השני של הסיאט איביזה גרמה לקפיצה חדה בנפחי הייצור.
בשנת 1998, במקביל עם השתתפות ב-2F סיאט תוקפת את מובילי הניקוד הכולל. באוגוסט בפינלנד בראלי 1000 האגמים מושק הסיאט קורדובה WRC. ובשנת 1999 לציבור הוצגו הדגמים המחודשים של הרכבים איביזה וקורדובה וגם רכב חדש לגמרי – לאון, שבעזרתו החברה פתחה לעצמה את הפלח הגדול ביותר של השוק האירופאי – פלח הרכב הקומפקטי. לאון – זהו שלב חדש בהיסטוריה של התאגיד, שכן זוהי המכונית הראשונה עם התמסורת המלאה של החברה שהייתה בעלת 180 כ"ס.
המיניוואן הגדול הראשון בהיסטוריה של החברה נשא את השם אלהמברה, אך בעצם היה שכפול מדויק של הפולקסוואגן שאראן.
"ארוסה" של השלושה ליטרים, שנקראה כך בגלל הצריכה הנמוכה ביותר של הדלק שהייתה לה (פחות מ-3 ליטר ל-100 ק"מ) עוד חידוש של שנת 1999. סיאט הפכה ליצרן המערב אירופי הראשון שהציעה מכונית עם צריכת דלק נמוכה כל-כך. מספר עובדי החברה היה 14,317 איש ורשת המוכרים ומגישי השירות כללה יותר מ-3600 מוקדים בכל העולם.
יובל ה-50 של החברה נחגג בשנה שהתאימה בדיוק לשמחה – שנת 2000. באותו הזמן במיצג בז'נבה הוצגה לראשונה הסיאט סלסה. הקונצפט הזה פותח במלואו במרכז הטכנולוגי במרטורל.
סיאט עם הקורדובה WRC נכנס לאליפות הראלי העולמית, אך לא משיג כלום בסופו של דבר.
מלבד ההצלחות בכיוון פעולת החברה סיאט הצליחה גם בספורט. אחרי שלושה ניצחונות (ב-1996, 1997 ו-1998) של המכונית "איביזה קיט קאר, אגף הספורט של החברה מספק את הישגי קבוצת המפעל בשני שלבים באליפות העולם בראלי שנת 1999. התוצאה הזו (ביחד עם מקום שלישי בראלי קניה בשנת 2000) מוכיחה את הפואטנציאל לאליפות הטמון בסיאט.
בשנת 1999 במבחר דגמי סיאט מופיע שם חדש לגמרי – לאון. ההטצ'בק הקומפאקטי של סיווג הגולף נבנה על בסיס ה-VW גולף.
יחד עם הלאון מושקת גם האיביזה המחודשת שלא מפסיקה להפתיע במדד המכירות שלה.
לשנת 2001 סיאט יצרה 11 מיליון כלי רכב. במפעל במרטורל באותו הפס עם ההטצ'בק סיאט איביזה, צורת המטען\נוסעים שלה אינקה והסדאן קורדובה הורכבו שכפולים של הדגמים פולקסוואגן קאדי ופולו קלאסיק, וגם הרב שימושי סיאט קורדובה ואריו והפולקסוואגן פולו וואריאנט.
בשנת 2000 הספרדים יוצרים את הקונצפט סלסה, ברמיזה על איך יראו רכבי סיאט בזמן הקרוב.
סיאט טולדו של הדור השלישי היא הסדאן האחרון להיום של סיאט. סדאן במובן הרגיל של המילה.
הסיאט טולדו נעשה באותו מקום, אך על פס אחר. שלוש מכוניות אחרות של סיאט מיוצרות במקומות אחרים: מארבלה במפעל הראשון של סיאט בברצלונה, המיניוואן אלהמברה, VW שאראן והפורד גאלאקסי בפורטוגל והארוסה הקטנה במפעל הראשי של פולקסוואגן בגרמניה.
פולקסוואין מחליטה על ייצור מכונית קטנה ביותר והודות לבסיס ה-VW לופו, בשנת 2000 מופיע הסיאט ארוסה.
כדי שהאלטאה תופיע בשנת 2004 סיאט הייתה צריכה לבזבז הרבה, ולהשקיע בייצור כחצי מיליארד יורו.
שנה לאחר מכן סיאט נכנסת ל-Audi Brand Group, היכן שהיא נמצאית בחברהת סמלים כמו אאודי ולאמבורגיני. בשעתה האאודי בראנד גרופ נכנסת לפולקסוואגן גרופ החדשה. באותה שנה במיצג הרכב בפאריז הוצגה הניו-קורדובה וחודשה ההשתפות במרוצי טבעת (בעזרת המכונית לאון סופרקופה).
קשה להחליט מהו החיצון של הסיאט טולדו מהדור השלישי, אך זהו בעצם סדאן.
הגרסה "הטעונה" של איביזה שיצאה בשנת 1990 בשם "קופרה" עם טורבו-דיזל של 1.9 ליטר מתחת למכסה המנוע הוכיחה שהמכוניות הספרדיות "חמות" לא רק במילים.
האלטיאה היא דגם חדש לגמרי של סיאט. אב הטיפוס שלה הוצג במיצג שנת 2003 בפרנקפורט. לפיתוח והתאמת ייצור המכונית הזו היצרן בזבז 582 מיליון יורו – ולא לשווא: בשוקים הקשים של בריטניה וגרמניה ישנה צמיחה של מכירות חברת סיאט.
הסיאט לאון נכנסה בהצלחה לאליפות החציון WTCC. אפילו מפלצות כמו BMW לא יכלו כמה זמן לשים כלום נגד הספרדים.
ההשקה העולמית של הסיאט אלטיאה היתה בשנת 2004 ב-MotorShow בז'נבה. וב-MotorShow בפאריז הוצגה הניו-טולדו עם חיצון מחודש והקופרה עם מנוע הדיזל החזק ביותר של 160 כ"ס. באותה שנה חגגו את שנת ה-20 של ייצור האיביזה – כמות כלי הרכב שיצאו מדגם זה הייתה 3.3 מיליון.
כדי להצדיק את הצבע הבולט של החיצון והאביזרים הספורטיביים השחצניים של הלאון קופרה, הספרדים עבדו רבות עם הגולף GTi שלקחו כבסיס והוסיפו לו 40 כ"ס נוספים.
השנה הבאה ציינה את הצגת הניו-לאון – הדגם הספורטיבי ביותר מכל דגמי החברה. הטקס החגיגי נערך במיצג הרכב בברצלונה, שבמסגרתו הוצגה הניו-לאון בגרסת WTCC. מעט אחרי ב-MotorShow בפרנקפורט נערכה ההשרה העולמית של האב-טיפוס אלטיאה FR – המכונית הראשונה של הדור החדש. היסוד החשוב ביותר של האלטיאה FR הוא המנוע שלו. האלטיאה FR עם מנוע דיזל בעל 170 כ"ס הפכה למכונית הדיזל החזקה ביותר בכל ההיסטוריה של החברה.
המכונית הסדרתית הגדולה אלטיאה XL – תחלופה נהדרת לאלהמברה שמעט התיישנה.
אתרים מומלצים:
הלוואת משכנתא - כל המידע
|
מידע על פיתוח אתרים
|
הנחות על מוצרי ספורט
מעט אחרי כן הדגם יצויד במנוע בנזין 2.0 TFSI בעוצמה של 200 כ"ס. כמה שבועות לאחר ההצגה של האלטיאה FR במיצג במדריד הוצגה עוד בת משפחת FR – הסיאט ליאון FR. לראשונה מכונית סיאט עם מנוע 2.0 TFSI צוידה בקופסת הילוכים אוטומאטית על גלגל ההגה. החידוש הספורטיבי השלישי והשיא השני של החברה בשנת 2006 הייתה הסיאט לאון קופרה. הודות לעוצמה של 240 כ"ס הדגם הזה הוא החזק ביותר בכל ההיסטוריה של סיאט.
הפיתוח האחרון של הספרדים – גרסת פסאודו-שטח של הקומפאקט-וואן אלטיאה בשם פריטרק.
למבחר הדגמים "האזרחי" נוספה בשנת 2006 האלטיאה XL המשפחיתית. כשהיא שומרת על הקו הספורטיבי והדינאמי של "אחותה" הקונה האלטיאה XL החדשה מציעה יותר נפח. הדגם החדש מיועד למשפחות שלפני הכול צריכות מרווח פנימי והרבה מקום למטען יחד עם רמת בטיחות גבוהה.